על
האמן
יצחק אלכסנדר פרנקל פרנל היה צייר ופסל ישראלי-צרפתי שנחשב לאבי האמנות המודרנית בישראל. כאחד מהציירים היהודים החשובים ביותר של אסכולת פריז, הוא זוכה להכרה בזכות הבאת האמנות המודרנית לישראל, אשר עד אז נשלטה על ידי תפיסת האוריינטליזם.
הוא הציג ברחבי העולם וזכה להכרה בינלאומית על יצירותיו במהלך חייו.
.jpg)

חיים מוקדמים
יצחק פרנקל נולד בקיץ 1899; נין לרב יצחק לוי מבֶּרדִיצ'ב [10]. הוא העביר את שנותיו המעצבות באודסה, שנחשבה ל-"פריז של המזרח". במהלך סוף המאה ה-19 הייתה מרכז תרבות יהודית במזרח אירופה, שמשך סופרים, אמנים והוגים ציונים. באודסה חיו דמויות מרכזיות מהאינטליגנציה היהודית, שהניבו רבים מגיבורי החברה היהודית.
בנערותו, הוא היה מאזין לפעמים לביאליק, שכן גר ליד בית הדפוס של ביאליק ורבניצקי “מוריה”. למד בישיבה בצעירותו, שם גם הכיר את חיים גליקברג. מאוחר יותר הוא למד אמנות אצל אלכסנדרה אקשטין [11], האמנית האוונגרדית הרוסיה, באקדמיה לאמנויות היפות באודסה [12].
האווירה באותם ימים הייתה רחוקה מלהיות שקטה, והיהודים חוו גלים של פוגרומים איומים וגם הרס רב בעקבות מלחמות פנימיות. חבר לכיתה של פרנקל, יוסף קונסטנט, איבד את אחיו ואביו. הוא ופרנקל עלו על ספינת "רוסלאן" [10] בשנת 1919, שזכתה לכינוי “מאייפלור” של ישראל על כך שהביאה לפלשתינה המנדטורית חלוצים לעתיד של התרבות הישראלית. פרנקל ירד מהספינה לנמל ההיסטורי של יפו. שם, יחד עם אמנים נוספים (יוסף קונסטנט, מרים חד גדיא ואחרים [10], הוא הקים את קואופרטיב האמנים (התומר) ופתח סטודיו לאמנים בבית הספר התיכון העברי בהרצליה; שם לימד אמנות, פיסול וציור [8][12]. בשנת 1920, הוא יצא לפריז, בדרך עצר במצרים כדי להציג את עבודותיו באלכסנדריה.
המהפכן
בפריז, מרכז עולם האמנות, פרנקל, חסר כל כמו רבים מהאמנים הצעירים והשאפתנים בדורו, ישן לפעמים מתחת לגשרים של הסן בפריז [10] ועבד בעבודות צד שונות כדי לשרוד. יש שאומרים שהציירים הרעבים אפילו זרקו את קנבסיהם לתוך האש כדי לחמם את בתיהם במהלך החורפים הקשים מחוסר כסף. עם זאת, הזמן שלו בפריז היה רחוק מלהיות חסר תוכן.
בזכות מלגה מהברון דה רוטשילד, הוא הצליח ללמוד באקול דה בוז'אר ("האקדמיה לאמנויות היפות"). הוא למד פיסול אצל בורדל ואמנות בסטודיו של מאטיס [12]. הציורים שלו קישטו תערוכות בסלון דה אינדיפנדנט, לצד אחרים כמו חיים סוטין, אחד מעמיתיו ואמן של האקול דה פריז. שניהם צוינו לשבח על ידי המבקר האמנותי וולדימר ג'ורג'. בשנת 1924, הצייר ההולנדי פיט מונדריאן רכש שני ציורים אבסטרקטיים מאספן אנגלי [6]. בשנת 1925, למרות האזהרות (המבקר האמנותי וולדימר ג'ורג' אמר לו "אל תחזור לפלסטינה, הם יאכלו אותך שם"), פרנקל חזר לפלסטינה המנדטורית, לשם הגיעו גם הוריו, אחיו הצעיר ואחותו הבכורה שנתיים קודם לכן.
בארץ ישראל הוא הביא את רוחות המודרניזם והשינוי לסגנון הציור המיושן של המאה ה-19 המאוחרת שעוד רווח באזור. הוא גרם למהומה, כאשר הלך נגד הסגנון המזרחי הישן של המאה ה-19, בו נאחז בעקשנות בית ספר לאמנות בצלאל.
בית ספר לאמנות ההסתדרות בתל אביב, אותו פתח בשנת 1926 [2][3][4][5][7][8][10], הציע חלופה מודרניסטית נועזת לבית הספר בצלאל השמרני, שמצדו ראה בו אמן קיצוני. למרות החשש הראשוני של החברה מהרוח הרדיקלית של האמנות שלו, היא צברה תאוצה בלתי ניתנת לעצירה. רבים מתלמידי בצלאל, ששאו את נפשם למהפכה המודרניסטית, נהרו אל פרנקל. בין תלמידיו הבולטים היו אביגדור סטימצקי, ציונה תג'ר, שמשון הולצמן, מרדכי לוי, יוסף קוסונוגי, אריה נבון ועוד [10]. כולם למדו תחת המאסטרו, כפי שנהגו לקרוא לפרנקל , דרכו ספגו את השפעת הסגנונות המודרניים של צרפת. פרנקל היוו השראה לתלמידיו לצאת גם הם לצרפת ובכך להביא דורות חדשים של אמנים מודרניים לישראל.
בעודו מלמד, הוא המשיך להציג וליצור. הוא עבד עבור התיאטרון, עיצב תלבושות וחלקי תיאטרון. בשנת 1926, בתגובה לתערוכת מגדל דוד, פרנקל ותלמידיו הציגו בתיאטרון האהל את תערוכת "אמנים מודרניים" [11], שהציגה קומפוזיציות גאומטריות אבסטרקטיות וכן נופים, בין היתר הציור המפורסם "חיבור ללא עצמים" (הציור האבסטרקטי הראשון שהוצג בפלסטינה המנדטורית [8]). ההיבטים המהפכניים והחלוציים שלו שלחו גלי זעזוע במעגלי האמנות של היישוב העברי המתהווה.
בשנת 1927, הוא הציג עבודות אמנות בבית הספר לבנים בתל אביב, כאשר אחת מהעבודות הללו נחשבת ליצירה שסימנה את הניצחון של תנועת האמנות המודרניסטית של האקול דה פריז על תנועת בצלאל השמרנית.
התקופה הפריזאית השנייה
ב-1929, המשבר הכלכלי הגלובלי הוביל לצמצום משמעותי בהכנסות עבור פרויקטים שונים באזור. בית הספר בצלאל נסגר (חידש את פעילותו בשנת 1935) וגם בית הספר לאמנות של ההסתדרות [10], מה שגרם לפרנקל לאבד את עבודתו והחמיר את חייו האישיים שכבר היו עמוסים. בצרפת, פרנקל התקשה למצוא הצלחה מסחרית והמשפחה הייתה מאוד ענייה. עם זאת, שנים אלו הוכיחו את עצמן כמועילות לאמן. [הוא החל לעבוד על פרסקאות ולעיתים לצייר בסגנון ריאליסטי יותר.] המצב הכלכלי אילץ אמנים עכשוויים לקחת על עצמם הזמנות, מה שדרש מפרנקל לצייר בצורה ריאליסטית יותר. יתרה מכך, הוא גם עשה עיצובים וסטים לקולנוע הצרפתי.
שנות ה-30 היו תקופה סוערת באירופה. בחושיו לעתיד אפל שמתפשט באירופה, הוא ייעץ לחבריו היהודים ואמנים אחרים לעזוב את היבשת. הוא עצמו נשאר בישראל במהלך כל מלחמת העולם השנייה.
פרנקל, אשתו השנייה ובנו חזרו לפלשתינה המנדטורית בשנת 1934.
צפת
על הספינה רוסלן, שליחי הישוב, שנלכדו במהלך המלחמה באירופה, סיפרו לפרנקל סיפורים על ארץ ישראל. עיר מסוימת - צפת, השאירה חותם בלבו של הצעיר. כשהגיע לפלשתינה, הרגיש שהוא לא מוצא את ארץ ישראל של התנ"ך ביפו ולכן נסע לירושלים. עדיין, הוא הרגיש לא מסופק. במהלך החורף של אותה שנה, 1920, האגדה מספרת שהוא רכב על חמור לצפת, אותה ראה מרחוק כשערפילים מכסים אותה לסירוגין. מראה העיר וההר, זרים כל כך למישורי מולדתו באוקראינה הסובבים את אודסה, קסמו לאמן הצעיר. מאז המיסטיקה של צפת קנתה אחיזה בלבו של פרנקל.
בשנת 1920, טרומפלדור וחבריו הותקפו בתל חי. פרנקל ואחרים מיהרו למקום בכדי לעזור. לצערם, אך הגיעו מאוחר מדי. פרנקל, אולי מרגיש את המשקל ההיסטורי של האירוע, החל לצייר, מתעד את תל חי לאחר הקרב.
פרנקל התיישב בצפת בשנת 1934 לאחר שביקר בה לעיתים קרובות מאז תחילת שנות ה-20. עם זאת, ראוי לציין שהוא חילק את זמנו בין צפת לתל אביב.
הוא אחד הראשונים מבין מקבוצת האמנים המפורסמים שעשו את צפת ביתם. העיר מופיעה רבות בעבודותיו של פרנקל, והאווירה הרוחנית המיסטית שלה השפיעה עמוקות על האמן. בשנת 1949 היה בין המייסדים של "קריית האמנים" בצפת. [10][12].
השנים 1930 היו מאופיינות בפריחת תל אביב כמרכז המיזם העברי בארץ ישראל המנדטורית. פרנקל הפך לחלק אינטגרלי מהסצנה הבוהמית של העיר הצעירה, וכמו בכל עיר תרבותית, בתי הקפה היו חלק בלתי נפרד מהחיים והעירוניות של תל אביב. פרנקל נהג לשבת בבית הקפה של שלג הלבנון, בבית הקפה כסית ובבית הקפה אררט, יחד עם דמויות ידועות מהסצנה התרבותית של הישוב העברי הצעיר: לאה גולדברג, שלונסקי, קסטל ואחרים.
במהלך תקופה זו, הוא עיצב תלבושות ודברים נוספים לתיאטרונים, במיוחד עבור תיאטרון הבימה ותיאטרון האהל [12]. בשנת 1934, הוא עיצב את ה-"עדלוידע", קרנבל תל אביב [10]. בשנת 1937, הוא טייל בארץ, וצייר את ישראל מצפון לדרום, כאשר נושאיו כללו את תל אביב, ירושלים וצפת.
רבים מקרוביו וחבריו נספו במהלך השואה. הדבר דחף אותו ליצור סדרות שלמות של עבודות על נושאים יהודיים במטרה, באמצעות עבודתו, לסייע בשימור עולם יהדות מזרח אירופה.
מתעד היסטוריה
אומנותו של פרנקל החלה לקבל הכרה רבה יותר כאשר זכה בפרס דיזנגוף בשנת 1938, 1939, 1940 ו-1948. [12]
בשנת 1948, לאחר מלחמה קשה, ישראל זכתה בניצחון כמדינה עצמאית של העם היהודי. פרנקל נבחר על ידי ההנהגה הישראלית לצייר את המפגש הראשון של פורום מטכ"ל של צה"ל שזה עתה הוקם [12]. למרות שהוענק לו זמן מועט לתעד את האירוע ההיסטורי, הוא הצליח לתפוס את עוצמת הרגע, כשבמרכזו עומד דוד בן גוריון, ראש ממשלת ישראל הראשון.
הוא גם הוזמן לצייר את הכנסת הראשונה, ועשה פורטרטים של חבריה באופן אינדיבידואלי, כדי להכין מאוחר יותר ציור גדול של 120 חברי הכנסת [1][8][10][12]. עם זאת, בעקבות חוסר-הסכמה, הפרויקט הופסק; כמה פורטרטים שרדו, אך אחרים נזרקו.
הוא גם צייר כמה דמויות צבאיות בולטות כמו הרמטכ"ל יעקב דורי, יגאל אלון ויצחק שדה.
בנוסף, הוא המשיך לעצב תפאורות ותלבושות עבור תיאטרון האהל ותיאטרון הבימה [8][10].
הוא היה אחד ממייסדי קרית האמנים בצפת (1949). עם זאת, פרנקל התרחק מהקהילה, מה שהוביל לעוינות כלפיו מצד רבים מהאמנים.
הוא וכמה אחרים נבחרו לייצג את ישראל בביאנלה של ונציה בשנים [11].
צרפת, קריירה בינלאומית
בשנת 1954, לאחר שני עשורים בישראל, פרנקל חזר לצרפת. במהלך הזמן הזה שינה את שמו מפרנקל לפרנל. הברונית אליקס דה רוטשילד הזמינה ממנו ויטראז'ים לכנסייה בעיירה רו בפרובינציית נורמנדי (צפון צרפת) [8]. ובכך הצליח להתפרנס בכבוד. החדשות על כך הגיעו לישראל, מה שעורר שמועות מצד אמנים שקינאו בו, כי נטש את היהדות (שמועות שגויות לחלוטין).
כאחד האמנים המשפיעים ביותר של האקול דה פריז, הוא הציג ברחבי העולם. מלימה, סאו פאולו וקרקאס בדרום אמריקה עד ניו יורק בארה"ב, קייפטאון בדרום אפריקה, אמסטרדם, ציריך, מינכן, לונדון, וכמובן פריז באירופה. בשנת 1955, הוא הציג את יצירותיו בגלריה מארסל ברנהיים בפריז, ושנתיים לאחר מכן, הציג בגלריית א'הארה בלונדון. בשנת 1958, פרנל זכה בפרס ליטוגרפיה בתערוכת הליטוגרפיה הבינלאומית בבריסל. בשנת 1959, עבודותיו הוצגו בגלריה מקס בולאג בציריך[8].
חייו המאוחרים של פרנל מאופיינים בקריירה בינלאומית מתרחבת, כמעט שאין לה מקבילים בקרב בני דורו בישראל.
חזרה לישראל
בשנת 1960, פרנל חזר לישראל. השמועות הזדוניות כי זנח יהדותו הביאו להפקעת ביתו בצפת. פרנל, שטען כי נפגע על לא עוול בכפו, ביקש סיוע מנשיא ישראל ואשתו (יצחק ורחל בן צבי). בעקבות הדרמה הזו, הבית הוחזר לו.
התערוכות שלו ברחבי העולם נמשכו, בשנת 1965 בגלריית קונטיננטל ובשנת 1970 בגלריית וסטארט, שתיהן בניו יורק [8], בין היתר. הוא המשיך לקבל הכרה ופרסים על עבודותיו, במיוחד בצרפת. בשנת 1973, הוא זכה בפרס גרנד פרי הבינלאומי לציור של côte d'Azur, כמו גם בפרס גרנד פרי של דוויל. הצלחתו התפרסה מעבר לצרפת, כאשר הציג את יצירותיו בגלריית איבאם בריו דה ז'נרו בשנת 1973, ובהמשך בגלריית ישראל לינקה באמסטרדם בשנת 1977 [8].
למרות הצלחתו הגדולה של פרנל בחו"ל, הוא כמעט ולא הציג במוזיאונים ישראליים גדולים. חלק מהסיבה לכך הייתה "קנאת אמנים" קרתנית מצד הממסד האמנותי הישראלי המסורתי כלפיו, יחד עם חוסר העניין שלו בפרסום עצמי או רצון להתערות מחדש בחוגי התרבות בארץ, וכמובן גם השמועות השקריות שהתפשטו עליו במהלך שהותו בצרפת.
לכן, פרנל החל לחיות בפריז במשך רוב השנה, והשתמש בצפת כבית הקיץ שלו מאז ואילך.
בשנת 1972, אילנה (אשתו הרביעית) פתחה את מוזיאון פרנקל פרנל בביתו הקודם של האמן בצפת. המוזיאון מכיל מגוון של אמנות פרנל, משנות ה-20 ועד לשבועות האחרונים של חייו.
בשנת 1979, לכבוד יום הולדתו ה-80, הוא ערך תערוכה יחיד באורנז'רי בפריז, שהונחה על ידי נשיא הסנאט הצרפתי (אלן פוהר) [6][8].
בשנת 1981 הוא מת בתל אביב ונקבר בצפת.
לקריאה נוספת
[1] Tidhar, D. (1950). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 4, p. 1883). Retrieved from:
http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/4/1883
http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/4/1884
[2] דבר, 12 ספטמבר 1927 — בתערוכה של הפטוריה לציור בתא מתפקידה _הראיון של; סטודיההציורים _השפעהו [כתבה]
[3] דבר, 5 ספטמבר 1927 — תל _8ביב [כתבה]
[4] דבר, 6 אוגוסט 1928 — לתערוכת הסטךדיה לציור שע'י _־ ועה'ת [כתבה]
[5] דבר, 17 פברואר 1927 — _תערוכת הסטודיה לציור [כתבה]
[6] “Alexandre Frenel.” Bureau d’art Ecole de Paris, 29 Mar. 2022, ecoledeparis.org/alexandre-frenel/.
[7] מנור, דליה. עם הפנים לתפוצות: השיח היהודי באמנות ארץ ישראל בשנות השלושים של המאה ה-20.
(pages: 15, 19, 33, 42)
[8] Delhaise, Michel G. “Yitzhak-Frenkel-Frenel-a-House-in-Safed.” Artnet Galleries: A House in Safed, 2013,
[9] Mr Expert, “Alexandre Frenel.” Estimation-Cote-Prix-Alexandre-Frenel, mr-expert.com/artistes/estimation-cote-prix-alexandre-frenel/.
[10] שץ, אורן. יצחק פרנקל-פרנל (1900 – 1981), www.artworks.co.il/5194#wdwt_yzyrtw_sl_yzhq_prnql-prnl.
[11] The Israel Museum Jerusalem, יצחק פרנקל תערוכות, museum.imj.org.il/artcenter/newsite/he/exhibitions/?artist=%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%9C,%20%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7&list=. (Exhibitions in/for Israel(
[12] the israel museum, jerusalem. יצחק פרנקל, museum.imj.org.il/artcenter/newsite/he/?artist=%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%9C,%20%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7&list=%D7%A4.
[13] בעקבות אסכולת פריז. מוזיאון מנה-כץ \ מוזיאון כט, 2013. (book pdf) (pages: 8, 10, 11, 15, 34, 35, 36, 28*, 23*, 14*)
[14] פרנקל, אליעזר. “אבא.” אליעזר פרנקל - אוטוביוגרפיה. (book pdf)